ראש דוד, בראשית ז׳

1 ועדיין לא נתקררה דעתנו משום יתובי דעת קדושים הרי"ף והרמב"ם דלא מייתו הני בעיי דרב פפא ורבינא, ואפשר דלעולם סברי דהני בעיי לר"ע וכדפריש ר"ח ואפ"ה סברי דהני אמוראי למען דעת טעם ר"ע לחוד הוא דבעו אבל אין הלכה כר"ע, וההכרח לזה דחזינן פ' אעפ"י דף נ"ט ונדרים דף פ"ה דאמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי וס"ל דריב"ן סבר כת"ק דהעדפה לבעל כדמשמע מסוגיית אעפ"י וכמ"ש הרב נתיבות משפט וכי אמר שמואל הלכה כריב"ן לכלא מילתיה קאמר, וא"כ הרי בהדיא דשמואל פסק הלכה כריב"ן דסבר כת"ק דהעדפה לבעל ואי איתא דהני אמוראי סברי כר' עקיבא הול"ל התם הלכה כר"ע ולאפלוגי התם על שמואל ומדחזינן דהש"ס בתרי דוכתי מייתי לדשמואל ואין חולק עליו שמעינן דהכי ס"ל להני אמוראי נמי ומיהו בעו למידע טעמיה דר"ע ולאו דסברי כוותיה, ובזה נוחים לי דברי הרא"ש פ' אעפ"י שכתב ואנן ס"ל כרבנן דר"י בן נורי סבר כרבנן דהעדפה דבעל הוי עכ"ל, ויש להעיר דאמאי אצטריך הרא"ש להוסיף על דברי הרי"ף שכתב ואנן ס"ל כרבנן דהעדפה דבעל הוי משום דריב"ן סבר כרבנן, ולכאורה אין בדבריו בנותן טעם דאטו מאן דפסיק כרבנן אצטריך טעמא דאשכחן חד תנא דסבר כוותייהו ותסגי לומר דפסקינן כרבנן והא תו למה לי הא כי אמרינן דהלכה כרבנן הני מילי חזקים מעצמן נימוקם וטעמם עמם טעם לשבח דרבים נינהו, אמנם נראה דהרא"ש בא להכריע דהלכה כרבנן דכל חיליה דר"ח דפסיק כר"ע היינו משום דאמוראי בעו אליביה אמטו להכי יהיב טעמא, כי האף אמנם נימא דאמוראי בעו אליבא דר"ע קיי"ל כרבנן דריב"ן סבר הכי כלומר וכבר איפסיקא הלכתא כריב"ן וכדמייתי דברי שמואל שם בסמוך, ואי הנך אמוראי לא סברי הכי הו"ל לפרש דהלכה כר"ע, ומדלא חזינן בש"ס אלא מימרא דשמואל לחוד שמעינן דהני אמוראי נמי לא סברי דהלכה כר"ע.